שרירנים ברחם, או בשמם הרפואי “מיומות” (Myomas / Uterine Fibroids), הם גידולים שפירים הנוצרים ברקמת שריר הרחם. מדובר בתופעה נפוצה, אשר לפי הערכות משפיעה על כ-30–70% מהנשים בגיל הפוריות. בחלק מהמקרים השרירנים אינם גורמים לתסמינים כלל, אך לעיתים הם מביאים לדימומים כבדים, כאבי אגן, קשיי פוריות ועוד. כאשר הטיפול התרופתי אינו מספק מענה – יש לשקול כריתת שרירנים. המאמר הבא מציג סקירה מקיפה של הנושא: מהן מיומות, מתי יש צורך בכריתתן, אילו גישות כירורגיות קיימות, ומהן האלטרנטיבות האפשריות.

מהן מיומות ומתי יש לכרות אותן?

מיומות הן גידולים שפירים המתפתחים בשכבת השריר של הרחם. הן עלולות להופיע באזורים שונים של הרחם – בדופן החיצונית, בשכבת השריר עצמה או בחלל הרחם. גודלן משתנה – משרירנים זעירים ועד לגושים גדולים מאוד הממלאים את חלל הבטן כולו.

מתי שוקלים כריתת שרירנים?

דימומים כבדים או ממושכים בזמן הווסת

אחת התלונות השכיחות ביותר של נשים עם שרירנים היא דימום וסתי מוגבר או ארוך מהרגיל. מצב זה עלול לגרום לאנמיה (חוסר דם), לעייפות כרונית, ולפגיעה ניכרת באיכות החיים. כאשר טיפולים תרופתיים כמו גלולות הורמונליות או התקן תוך רחמי אינם משפרים את הדימום, נשקל ניתוח להסרת השרירנים או הרחם (תלוי בגיל המטופלת ובתוכנית הפריון שלה).

כאבים כרוניים באגן

שרירנים, במיוחד אם הם גדולים או ממוקמים באזורים מסוימים, עלולים להפעיל לחץ על איברים סמוכים או לגרום להתכווצויות רחמיות כואבות – גם מחוץ לווסת. אם הכאב קבוע או אינו משתפר בטיפול תרופתי, ייתכן שהסרה כירורגית של השרירנים תקל משמעותית.

לחץ על שלפוחית השתן או הרקטום

שרירנים הממוקמים בדופן הקדמית או האחורית של הרחם עלולים ללחוץ על שלפוחית השתן או על הרקטום. הדבר עלול לגרום לתכיפות במתן שתן, קושי בהתרוקנות, עצירות כרונית או תחושת לחץ תמידית. כאשר התסמינים משפיעים על התפקוד היומיומי – יישקל ניתוח להסרת הגורם הלוחץ.

הפרעה לפוריות או להשרשת הריון

ישנם סוגים מסוימים של שרירנים, בעיקר אלו הבולטים לחלל הרחם (תת-ריריים), אשר עלולים להפריע להשרשת עובר, לגרום להפלה מוקדמת או לפגוע בסיכויי ההצלחה של טיפולי פוריות. בנשים המתכננות הריון, כריתת השרירנים משפרת לעיתים קרובות את הפרוגנוזה.

גדילה מהירה של השרירן

כאשר נצפית גדילה מואצת של השרירן בפרק זמן קצר יחסית, יש מקום לבירור מקיף. למרות שברוב המקרים מדובר בתהליך שפיר, חשוב לשלול אפשרות של ממאירות (סרקומה של הרחם). במקרים אלו כריתת הרחם מספקת גם תשובה פתולוגית ברורה וגם טיפול הולם במצב.

חשד לשינויים מבניים או ממאירים (נדיר)

אמנם הסיכון ששרירן יכיל רכיב ממאיר (כמו סרקומה של הרחם) הוא נמוך מ- 1%, ישנם סימנים קליניים או הדמייתיים שמחייבים פעולה ניתוחית: דימומים בלתי מוסברים בגיל המעבר, שינויי צורה חריגים של הגידול, או ממצא לא טיפוסי בבדיקת אולטרסאונד או MRI.

ההחלטה אם לכרות את השרירנים תלויה בגיל המטופלת, רצונה להרות בעתיד, גודל ומיקום השרירנים, חומרת הסימפטומים, ותגובה לטיפול תרופתי.